דרך נחל זוהר ומעלה זרון הסמוך אליו היו חלק מנתיב חשוב בימי קדם. בנתיב זה הועברו סחורות יקרות מים המלח לכיוון מערב, על ידי סוחרים שהגיעו גם עד מצרים. מדובר בעיקר באספלט – חומר בידוד לספינות, לצד מינרלים אחרים המצויים בשפע בים המלח. כדי לשמור על הדרך, הוקמו לאורכה מצודות קטנות – כמו מיצד זוהר. 

מטיילים אינם יכולים להיכנס למיצד, אך ליד משער הכניסה הסגור אפשר לראות בור מים עתיק מטויח. כ-30 מטר מערבית לשער ישנם שרידי סכר שתפס מי שטפונות, שהוזרמו אל הבור. מעל לבור יש "מגלשת" סלע טבעית שהיא חוויה לילדים בכל גיל.

לפני עשרות אלפי שנים, השתרעה ימה ענקית מצפון הכנרת, דרך ים המלח של היום ועד אזור חצבה. בחורף זרם אל הימה טין חום ממי השטפונות ושקעה שכבה דקיקה, של 1 מ"מ או פחות, הנראית כפס חום. בקיץ שקע בה חומר לבן דמוי גבס ויצר שכבה דקיקה לבנה. כך נוצרה שכבה עבה צבעונית הנקראת "חוואר הלשון". 

לאחר נסיגת הימה, השכבות הצבעוניות נחשפו נחשפו,  ובקירות הנחלים אפשר לבחון כל שנה ושנה ולדעת כמה הייתה גשומה, לפי עוביין של השכבות הדקיקות.

הצמחייה המעטה באזור מרוכזת בעיקר באפיקי הוואדיות. בנוסף לצמחייה המדברית, יש צמחייה ממוצא סודני כגון שיטה סלילנית, רכפתן המדבר, סלוודורה פרסית ועוד. 

בעלי חיים לא מעטים שוכנים כאן. את פני המטיילים מקדמים בקריאות ובשריקות עורבים קצרי-זנב וטריסטרמיות. במבט חד ניתן לגלות בין הסלעים והשיחים את שחור הזנב, ציפור קטנה אפורה, הפורשת את זנבה השחור כמניפה כל אימת שהיא נעה.